ניו יורק ניקס – יומן אליפות (1) / דובי עופר   ובכן, לאחרונה עלתה לדיון שאלת חוכמתו, שפיותו וערכו של פיל ג'קסון עבור הניקס. השאלה צצה מסיבות מובנות. הניקס, כך כתבתי, נראים כמו משהו שהבוקסרית שלי הייתה משאירה בבית אחרי שאכלה נבלה רקובה של חתול. אז נכון שהריב שהיה לי טרם כתיבת התגובה עם פקידת סעד עיקשת וסרבנית השפיע רבות על הטרמינולוגיה שבחרתי, אבל גם למהלכים האחרונים של פיל ג'קסון , לצורת המשחק של הניקס ולשלל גורמים נוספים, רלוונטיים, היה בכך חלק. בפוסט הקצר להלן אנצל את יכולתי לגשת לשורת העריכה באתר ואגולל את משנתי בנוגע לעבר הקרוב, ההווה והעתיד של הניקס, כפי שאני רואה ומפרש אותם. לכם תינתן האפשרות להגיב. בסיום אשבץ את הכפיל הישראלי של ג'ניס ג'ופלין. Here goes. ראשית חוכמה העמיד הזן מאסטר את כרמלו אנטוני במרכז ובפרונט. מלו הוא סקורר אדיר שמעולם לא הגיע להישג משמעותי בליגה. על כוכב בקליבר שלו אפשר להגיד מעולם לא לקח קבוצה להישג משמעותי. אותם דברים שנאמרים על קווין לאב נכונים גם לגבי מספר שבע בניקס. עד שייקח קבוצה על הגב לגמר אזורי, לפחות, הוא לא יותר ממכונת נקודות. מנהיג הוא בטח לא. מי ששמע וגם הקשיב לדוקטור האוס למד שאנשים לא משתנים. כרמלו יכול לעשות קולות של מנהיג, לעוף כמו מנהיג ולהטיל ביצי מנהיג למכביר. עד שיביא קבוצה לגמר אזורי, הוא ברווז. הלכו 23 מיליון מהתקרה לעונה הבאה. כדי לפנות את השאר עלה ג'קסון על השופל והתחיל ליישר. עמדה מספר 1, ריימונד פלטון שמן וגרוע… פאו. עף. במקומו בא קלדרון ב8 מיליון, וקלדרון לא יישאר עמנו בעונה הבאה. עמדה מספר 2 שלושה שחקנים, מחבל, אימפוטנט וילד. ג'יי.אר. ושומפ עפו רחוק רחוק, נשארנו עם טימי "מיליון וגרוש לעונה בינתיים" ג'וניור. איך אמר זהבי על אמארה וברניאני? פיו פיו. ואז נשארו ערימת שחקני גרוש וחצי שמשחקים כדי למשוך סקאוטרים מהדי ליג. כן, אולי לנגסטון גאלוויי יישאר לצחצח נעליים בעונה הבאה. לא אמרתי שלא. כרגע אנחנו נמצאים במצב שבו תקרת השכר נקייה, והרוסטר נקי למשעי. את מי יביא הכפיל של הקנטאקי פרייד צ'יקן מן, אליבא ד'טחן הגאון שלנו…? את זאת נלמד ביומנים הבאים. ואף מילה בינתיים על דרק פישר. תנו לי לקחת אוויר לפני שאני מדבר עליו ביומן הבא.

לסיום אסף אבידן. בעיניי הקישור ברור, אבל אין לי בעיה לעזור למתקשים. ראשית, הוא לא נשמע מי שהוא. כשאני רואה את הניקס לוקח לי רגע להיזכר שזאת לא חבורת הזבל אלא קבוצת כדורסל. אסף אבידן הוא לא זמרת אמריקאית מנוחה אלא יוצר ישראלי נהדר. אני מת עליו, לפחות עד שיגיע ידידי מוריה ויסביר שהגיטרה שלו לא מכוונת והוא לא נשמע כמו ג'ניס ג'ופלין אלא כמו טרקטור של בדואי שגונב אבני בניין ממחצבה ביער יתיר. בנוסף, כשאני שומע את הביצוע הנהדר הזה לone day מתחילה לקפוץ לי הרגל מעצמה. גם במשחקים של הניקס זה קורה. ההבדל הוא שאצלו זה אחלה ביט ותענוג, ומשחק מהMSG ממשיך בתחושת חררה באצבעות הקטנות של הרגליים וקצף של אמסטל מהפה.